עד כדון דהוה סופיה דירחא. משום דקשיא ליה מאור הלבנה ביה''כ מי איכא והיאך באו לטעות מחמת מאור הלבנה והלכך מפרש דלאו חדא מעשה היא דהוה אלא שנים היו ועד כאן קאמר על מעשה דהוה סופיה דירחא וטעו מחמת מאור הלבנה:

הוה רישיה. כלומר ועוד מעשה כזה אירע ג''כ ביה''כ שהיא כמו ברישא דירחא ולא מחמת מאור הלבנה היא שטעו אלא שדימו שהאיר המזרח ושחטו וכו' כדפרישית במתני':

גמ' מאור הלבנה מתמר ועולה וכו'. כלומר ודאי שיש סימן הניכר בין תימור הלבנה שמתמר ועולה כמקל ובין תימור מאור החמה שפוסה. ומתרחב לכאן ולכאן ועל כל פני המזרח אלא שטעות היה שם ולא דקדקו אם מאור הלבנה היא וסברו שהאיר המזרח:

מתני' ולמה הוצרכו לכך. לעלות על הגג ולראות:

שפעם אחת עלה מאור הלבנה וכו'. לפי נסחת המתני' דהכא דגריס והורידו הכהן לבית הטבילה הכי פירושא שפעם אחת עלה מאור הלבנה זה היה בסוף החדש משאר חדשי השנה וטעו בכך ועוד אירע טעות ג''כ בליל יה''כ אחת שדימו שהאיר המזרח ושחטו את התמיד והוציאוהו לבית השריפה לפי שנפסל והורידו הכהן הגדול לבית הטבילה לטבול טבילה אחרת שטבילה הראשונה לא כלום היא מחמת שנשחט התמיד בלילה והטבילוהו עוד הפעם ואח''כ שחט את התמיד. ולפי נסחת המשנה שבבבלי הורידו כ''ג לבית הטבילה מילתא באנפי נפשה היא וה''ק וביה''כ כי אמר ברק ברקאי הורידו כ''ג לבית הטבילה:

כל המיסך רגליו. כינוי לנקבים גדולים ולשון מיסך כמו אילן המיסך על הארץ לפי שכורע על ברכיו ומסיך גופו את רגליו וכן בשאול כתיב ושם מערה ויבא שאול להסיך את רגליו:

א''ר חנינא מאילת השחר וכו'. כל הסוגיא עד אורה ושמחה גרסי' לה לעיל בפ''ק דברכות והגי' שמה עקרית ובארתיה וע''ש:

שנייא היא מסיכה שעשו אותה כהפליג. הואיל וצריכה נקיות ולשעה קלה דקאמר היינו לדיבור בעלמא:

ופריך וסמיכה. כמו מסיכה לא שעה קלה היא ואפ''ה קתני המסיך את רגליו טעון טבילה:

כהן וכו' להפליג. איזה זמן טעון טבילה אם לשעה קלה וחוזר מיד טעון קידוש:

תני. בתוספתא פ''ק:

יישב עצמו בתפלה. לא ישב ממש אלא שיישב עצמו לכוין דעתו בתפלה לפני ה':

והא כתיב וכו'. וקשיא לר''ל דקאמר אף למלכי בית דוד לא היתה ישיבה בעזרה:

תיפתר שסמך עצמו לכותל ויישן לו. ומכיון שהסיח דעתו אפי' בשינה כזו טעון הוא טבילה:

לא כן תני ר''ח וכו'. בסוף פ''ה דפסחים ובפ''ז דסוטה דאין ישיבה בעזרה ומכ''ש שכיבה:

וישן טעון טבילה בתמיה והיכי משכחת לה שישן בעזרה:

תני ישן. בעזרה טעון טבילה משום היסח הדעת:

ואפי' מקדש לקדש יהא ענוש כרת. מילתא באנפי נפשה היא ולא בא לסתור הק''ו דהק''ו לעולם מיהא יליף שפיר אלא מדקאמר דמקדש לקדש אין זה ממקום שאין ענוש כרת למקום שענוש כרת עלה קאמר דמשכחת לה דזימנין אף מקדש לקדש כך הוא וכהאי דתנינן תמן בפ''ב דשבועות נטמא בעזרה וכו' והשתחוה או ששהה כדי השתחויה חייב א''כ בכה''ג מצינו מקדש לקדש ומתחלה לא היה ענוש כרת שנטמא בעזרה ולבסוף ענוש הוא כרת שהרי כשנכנס לפנים שהא כדי השתחויה היא א''נ כדקאמר עוד התם דאם בא לו בארוכ' כשיוצא לחוץ מתחייב הוא וזה שנכנס לפנים ודאי ענוש כרת הוא והרי זה כמו שבא ממקום שלא היה ענוש כרת ונכנס למקום שענוש כרת ומקדש לקדש היא:

אמר ר' שמי וכיני וכו'. כלומר דמשני שאפ''ה יש כאן דין ק''ו וכן צריך ללמוד הק''ו מה אם מקדש לקדש שאין ענוש כרת וכלומר דאע''ג דנכנס הוא מקדש הקל לקדש החמור מ''מ אין זה הקדש חמור ענוש כרת יותר מזה קדש הקל שהרי בזה שניהן שוין הן שהנכנס בטומאה לעזרה ענוש הוא כרת כמו הנכנס לפנים והשתא שפיר יליף הק''ו ומה אם מקודש לקדש ששניהן שוין בעונש כרת ואפ''ה טעון טבילה הנכנס מחול לקדש שהוא ממקום שאין ענוש כרת למקום שהוא ענוש כרת על הטומאה לכ''ש שיהא טעון טבילה:

לא צורכה דלא מקדש לקדש לא יהא טעון טבילה מחול לקדש יהא טעון טבילה. בתמיה וכלומר דמתמה הש''ס על הא דמייתי לה מדין ק''ו וא''כ לדידך לא צריך לפרש הק''ו אלא כך מה אם בשעה שהוא נכנס מקדש לקדש וזה כ''ג ביה''כ שנכנס מעזרה ולפנים שבדין הוא שלא יהא טעון טבילה ואפ''ה אמרת שטעון טבילה הנכנס מחול לקדש שבדין הוא והסברא נותנת שיטעון טבילה לא כ''ש שטעון הוא טבילה כך אתה לומד הק''ו אבל הא קשיא דמהיכא פשיטא לך דטפי מסתברא להנכנס מחול לקדש שיטעון טבילה מהנכנס מקדש לקדש הרי הנכנס מקדש לקדש שהיא מהעזרה ולפנים נכנס הוא מקדש הקל לקדש החמור וא''כ בדין הוא ג''כ מן הסברא שיהא טעון טבילה כמו הנכנס מחול אל הקדש. ומעתה אין לך ללמוד זה מדין ק''ו אלא מדין בנין אב וכך יש לך לומר מה מצינו שהנכנס מקדש הקל לקדש החמור טעון טבילה אף הנכנס מחול לקדש בדין הוא שיהא טעון טבילה. וכ''ת דאכתי שייך כאן דין ק''ו דהא מיהת שניהן קדש הן וצריך טבילה ומכ''ש מחול לקדש אימא לך דילמא עיקר טעם הטבילה משום שנכנס לקדש החמור הוא וכשאצרכוהו טבילה כשנכנס לקדש החמור אצרכוהו ג''כ כשיוצא מקדש החמור לקדש הקל בחילוף העבודות כי היכי דלא לזלזלו בקדושת העזרה ולעולם אימא לך דכשלא נכנס מתחלה לקדש החמור לא מצית למילף מדין ק''ו אלא מדין בנין אב:

שאלו את בן זומא וכו'. תוספתא היא בפרק קמא והבאתי לעיל בפרק קמא בהלכה ג':

גמ' כיני מתני' לא היה אדם נכנס לעזרה ולעבודה וכו'. כן צריך למיתני לעזרה ולעבודה ואו או מיתפרשא לעזרה אפי' שלא לעבוד או לעבודה וזו ואצ''ל זו קתני וכלומר בין נכנס לעזרה ולא לעבודה ובין נכנס לעבוד וכדמסיק לא סוף דבר לעבודה וכו':

חוץ מזו. טבילה הראשונה שהיתה בחול ע''ג שער המים ובצד לשכתו היתה:

בקדש. על לשכת בית הפרוה:

חמש טבילות וכו'. דילפינן מדכתיב בגדי קדש הם ורחץ בשרו במים ללמדך שכל חליפות קדש בו ביום טעון טבילה ומנין שכל טבילה וטבילה צריכה שני קדושין ת''ל ופשט ורחץ ורחץ ולבש כלומר מדדריש טבילות מורחץ במים דכתיב בבגדי לבן וה''ה לכל חליפות בגדים אייתר ליה האי קרא ודריש לה לקידושין ופשט ורחץ ולבש הטיל הכתוב ורחץ בין ופשט ולבש ליתן רחיצה לפשיטה ורחיצה ללבישה:

עד שהוא טובל. כדקאמר בגמ' דק''ו הוא מכ''ג ביה''כ שהוא נכנס מקדש לקדש מחוץ לפנים ומפנים לחוץ בחילוף העבודות ושני המקומות קדש הן ועל שניהם ענוש כרת הנכנס בטומאה וטעון טבילה הנכנס מביתו שהוא חול לקדש לכ''ש שיהא טעון טבילה:

מתני' אין אדם נכנס לעזרה לעבוד'. בגמרא קאמר הכא דלאו דוקא לעבודה: